אנשים שמגיעים לאימון זוגי, סוחבים איתם בד"כ היסטוריה שלמה של זיכרונות, תסכולים, אכזבות ותקוות. לאחרונה הגיעה אלי לאימון אישה צעירה, בשנות העשרים המאוחרות שלה. כשסיפרה מדוע בחרה לבוא, אמרה שני דברים מרכזיים: ראשית, אמרה – "אני מאוכזבת מגברים, מאוכזבת מן החוויה הזוגית, אני חיה בתחושה שלא משנה את מי אפגוש – במוקדם או במאוחר הוא יאכזב אותי.." שנית – "ברור לי שמשהו בהתנהלות שלי גורם לדברים לחזור על עצמם. אני רוצה שתעזרי לגלות מה זה, ובעיקר, איך לשנות את זה.." שני הדברים שאמרה אותה אישה הם מוטיבים מרכזיים באימון זוגי:
הראשון מתיחס לחוויה הקיומית של רוב הנשים וגברים שלא נישאו בגיל צעיר מאד. מי שהתחתן בגיל צעיר אולי לא סוחב עימו עבר של אכזבות בזוגיות, אך מי שנשאר רווק אחרי גיל מסוים (שמשתנה מאדם לאדם) סוחב איתו בד"כ שק של זיכרונות, שחלקם טובים אמנם – אך חלקם לא. הזיכרונות הללו כוללים חוויות של פרידה, אכזבה, נטישה, הבטחה שלא קיומה, בגידה ועוד. אך הזיכרונות אינם העיקר. העיקר הוא המסקנות שמסיקים אנשים מן הזיכרונות והחוויות שחוו. אלה כוללות תחושה ש – אני לא מספיק שווה, או – כל הגברים (הנשים).. בוגדים/ שקרנים/ לא רציניים.. וכו' ומתוך המסקנות הללו הם בוחרים (לעיתים באופן לא מודע) לנהל את חייהם.
השני הוא ההכרה בעובדה, שהמציאות שלנו – תלויה בנו. או במילים אחרות – הכרה בעובדה שאנחנו אחראים על התוצאות בחיינו. זוהי הכרה מעודדת, שכן היא הופכת את המציאות מסדרה של ארועים כאוטיים, שאין לנו כל שליטה עליהם, לארועים שתלויים בכושר הבחירה המודעת שלנו.
שני מוטיבים הללו, קשורים בקשר ישיר וחשוב:
אמנם נכון הוא, שאחת הדרכים להבין את העולם – היא באמצעות הסקת מסקנות מן העבר – אל ההווה והעתיד. אך לעיתים הדרך הזו הרסנית, שכן היא לא מאפשרת לשום דבר חדש לקרות. כאשר אנו חיים בתחושה שמה שהיה הוא שיהיה – הסיכוי שכך אמנם יהיה – גדול מאד. ברגע שאנו מבינים, שאנחנו אחראיים על המציאות העתידית שלנו – מותר לנו לוותר על מסקנות שהסקנו בעבר, וללכת לקראת העתיד מצוידים בדעות ואמונות שישרתו את מטרותינו באופן יעיל יותר. מסקנות כמו – אני לא שווה, לא מושכת, או – מושכת גברים לא ראויים, אינן יכולות להועיל לנו בדרך לזוגיות, ולכן כדאי שנלמד לוותר עליהן. גם מסקנות כמו – כל הגברים בוגדניים, מעוררות פחדים וחששות מיותרים, ולכם אין בהם טעם.
אבל במה כן נאמין – אם לא בהיסטוריה שלנו?
התשובה היא כמובן – במה שנבחר להאמין. בכל רגע נתון יש לנו הזדמנות ליצור את עולמנו מחדש. כל רגע כזה הוא הזדמנות להתחלה חדשה. אנחנו יכולים ליצור אותו מתוך התרפקות על זיכרונות של כישלונות בעבר, קשיים לאחרונה, הערכה עצמית נמוכה, סיפורי חוסר הצלחה… ואנחנו יכולים לבחור להתעלם מכל אלה ולא להשתמש בהם.
"הרי את מציעה לי לנהוג בתמימות, אפילו נאיביות, ולהתעלם מן הניסיון שצברתי.." אני שומעת אתכם אומרים לי. אך לא כך הוא. אני מציעה לנהוג בפיקחות, בתבונה פרקטית, של מי שרוצה להשיג מטרה, ומצייד את עצמו בכלים שיובילו אותו אליה. האם כלי הספק, הפחד, האכזבה וחוסר האמון יובילו אתכם לזוגיות פורחת– או ימשיכו לייצר עבורכם מערכות יחסים מאכזבות ופוגעניות? במקומם אני מציעה כלים של ביטחון, הכרה בערך עצמי והתנהלות מתוך עצמאות וחוסר תלות.
אם תבינו, שכאנשים בוגרים ומודעים, רק אתם אחראיים על יצירת המציאות שלכם – יקל עליכם לוותר על זיכרונות ומסקנות שאינם משרתים אתכם, וליצור לעצמכם את המציאות, בה אתם באמת רוצים.
