כנרת יקרה
הגענו אליך רגע לפני גרושים. את היית הצ'אנס האחרון שנתנו לעצמנו לפני הפרידה. הסיבה היחידה שהחזיקה אותנו יחד הייתה הילדים, והפחד מפני הפרידה. הפגישות הראשונות היו קשות מנשוא, אבל בזכות העקשנות והנחישות שלך, נזכרנו למה אנחנו באמת יחד. נזכרנו בימים הראשונים, באהבה. לאט לאט עזרת לנו לרפא את הכאבים והתחלואים של הקשר בינינו.
היית שם כדי ללטף, לדרוש, להזכיר. היית שם בתבונה, בעוצמה, ברכות, באהבה אינסופית. אנחנו מודים לך על מה שעשית עבורנו, במהלך, ובין הפגישות.
מודים לך על בן הזקונים שלנו, שנוצר בזכות האהבה שצמחה ופרחה מחדש. אוהבים תמיד,
אריאלה ודן.
